בשנת 2015 ערכנו במכון רושינק סקר מיוחד עבור האגודה לזכויות קהילת הלהט"ב בישראל, ובו גילינו כי כ- 18% בלבד מהישראלים מצהירים כי ברמה העקרונית הם מתנגדים לשיויון זכויות מלא לציבור זה. ב- 2019, לקראת מצעד הגאווה בתל אביב, חזרנו שוב על אותו סקר שפורסם בערוץ 13 שיעור המתנגדים טיפס לכ- 22%.
מופתעים? אנחנו לא. ביוני 2015 נשא הנשיא ריבלין את "נאום השבטים", שבו ניסה להציב בפנינו מראה על התהום התרבותית והדתית שהולכת ומתרחבת בינינו, ומאיימת עלינו כחברה ישראלית. ומה קרה מאז? נדמה שישראל מודל 2019 היא רק יותר מפולגת ומשוסעת, והסקר הנ"ל שמצביע על התנגדות חזקה יותר לשיוויון זכויות לקהילת הלהט"ב, הוא סימפטום נוסף לכך. בעולם שבו יש שיטפון אדיר של מידע, כדי שהקול שלך יישמע אתה צריך לצעוק חזק יותר. וזה לא נורא חשוב מהן הדעות שלך, מהם הערכים שבהם אתה דוגל והפוסטר של מי, תלוי לך על התקרה. העיקר שתצעק חזק יותר. וכך, מול כל שונא של ביבי ושרה, קם אחד נוסף שמוכן להילחם בכל מחיר למענם, מול כל אמא שמעלה פוסט אגרסיבי נגד אליאור עזריה, קמה אמא שבטוחה כי הוא הילד של כולנו וכך, מול זוגות של אבא ואבא החושפים את הסכומים הגבוהים שהם מוכנים לשלם כדי לאמץ ילד, קמים אלה שמתקוממים נגד שיוויון זכויות מלא ללהט"ב.
כל אחד מאיתנו צריך לצעוק חזק יותר כדי שקולו יישמע, זה מייצר קונפליקטים, התקשורת מתפרנסת מזה וככה מעגל הקסמים הולך ומתגלגל והתהום בינינו הולכת ומתרחבת. זה קורה בכל העולם. מה לא נכתב כבר על התעצמות מפלגות ימין קיצוני פופוליסטיות בגרמניה, צרפת, איטליה, אוסטריה ואפילו הולנד. ועוד לא דיברנו על ההקצנה בקרב הציבור האמריקאי. מול טראמפ, התומך הנלהב ביותר של ישראל (הגומלת לו ביישוב חדש על שמו בגולן) פורסם ב- 2018 סקר המצביע על שפל חסר תקדים של מצביעים דמוקרטים, המוכנים לתמוך בישראל.
קיץ 2019. מי צועק חזק יותר?
